סידרה היא פרופסור אמריטה לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים. היא כיהנה כפרופסור אורחת באוניברסיטאות רבות בארצות הברית, קנדה ואירופה, וכתיבתה עוסקת בהרחבה בספרות ובתרבות עברית ויהודית. במהלך השנים הייתה חברה בצוותי העריכה של כתבי העת תיקון, היסטוריה וזיכרון ו"תיאוריה וביקורת", וכן פרסמה מאמרי ביקורת ודעות בכתבי עת ועיתונים כגון The New Republic, הארץ, תיקון, Salmagundi ואחרים. סידרה מקווה לרתום אנשי רוח ופעילים חברתיים לכתיבה מעמיקה ומעורבת בנוגע לעשייה של תורת צדק, במטרה להעלות למודעות הציבורית את סוגיות הליבה בהן הארגון עוסק. כאקטיביסטית שלום בישראל, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה הייתה בין היוזמים של קבוצת דיאלוג בירושלים עם תושבים פלסטינים מבית סחור, וכן ממארגני מחאה יומיומית נגד הכיבוש, שנמשכה שנה שלמה בתקופה של סערה גדולה אך גם של תקווה ממשית לשינוי. על עצמה היא כותבת: "אני רואה בעצמי חיילת פשוטה במאבק למען השלום. אחד המנהיגים שאני הכי מעריכה הוא הרב אריק אשרמן — שמוכן שוב ושוב, גם במחיר אישי כבד, לעמוד בחזית המאבק למען זכויותיהם של פלסטינים ושל כל אדם שנשללו ממנו זכויות האדם והאזרח הבסיסיות."

פרופ' אמריטוס דוד שולמן, חתן פרס ישראל וחוקר בעל שם עולמי בתחום לימודי הודו, היה ממייסדי תנועת תעאיוש ופעיל שנים רבות באזור דרום הר חברון. לאחרונה, הרחיב את פעילותו גם לעשייה של תורת צדק בבקעת הירדן. מלבד ספריו האקדמיים, פרסם שני ספרים אישיים המתארים את חוויותיו כפעיל שטח: "תקווה אפלה" ו-״חירות וייאוש – רשימות מדרום הר חברון״. יחד עם מרגרט אולין הוא מנהל בלוג מסות מצולמות בשם "Touching Photographs".

נעמי היא פסיכולוגית קלינית לילדים. היא עבדה בהכשרת מגשרים לשיפור התקשורת בין מורים להורים יוצאי אתיופיה, והכשירה גם את צוות המרכז לילדים יוצאי אתיופיה שנשרו ממערכת החינוך. נעמי ובעלה אברהם היו במשך שנים מתנדבים שפעלו בנוכחות מגינה למען חקלאים פלסטינים. על פי נעמי, הדברים שאמרה כשחזרה לגרמניה אחרי 70 שנה מתארים בצורה הטובה ביותר את המחויבות שלה לזכויות אדם, ואת חלקה בתורת צדק: "‏לפני שבעים שנה בדיוק, ב-23 באפריל 1945, הרכבת נעצרה. הסתכלתי החוצה וראיתי חייל על סוס. מיד הבנתי שהוא בא לשחרר אותנו. איזו הקלה, וכמה עצוב. אבא שלי נפטר יומיים קודם לכן. הוא נקבר בקבר אחים בלנגנאונדורף, בחורשה סמוכה למסילה. לאורך כל המסע סבלנו, התעלפנו, ורבים מתו מתשישות, רעב ומחלות... איך הגענו למצב הזה?... דבר אחד ברור. הפשע הזה בוצע על ידי בני אדם, כאן בעולם הזה, לא על ידי מפלצות מעולם אחר... הגזענות תמיד הייתה, והיא קיימת גם היום. הרעיון שהקבוצה שלך נעלה יותר, ושה"אחר" פחות ראוי – ולכן אין לו זכויות – זהו הרעיון שעלינו להילחם בו. תמיד ובכל מקום. סביבנו וגם בתוכנו. על כולנו לראות את עצמנו כאחראים... העובדה שהפשעים שביצעו הנאצים היו חסרי תקדים וייחודיים — אסור שתסנוור אותנו מלהבחין בהפרות זכויות האדם שמתרחשות סביבנו היום. לעיתים אנחנו בעמדת כוח, ולעיתים אנחנו החלשים. לפעמים אנחנו העשירים ולפעמים העניים. אנו עשויים להיות הפוגעים או הנפגעים. איננו בוחרים לאיזו קבוצה להיוולד – אבל אנו יכולים לבחור כיצד להתמודד עם המציאות שבה אנו נמצאים. לא משנה באיזה צד אנחנו, תמיד יש לנו בחירה. יש לנו אחריות כלפי אחרים, כלפי כל אדם. זה כולל את אחינו ואחיותינו – וגם את האויב. את כולם. כאשר אנו נוהגים באחריות כלפי הזולת, אנו מכבדים את זכרם של אלה שנספו."

יושב ראש ארגון תורת צדק. אני מעורב בפעילות שטח רבה, והגשתי עתירות רבות לבג"ץ. בין היתר, הייתי ממייסדי האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, וכיהנתי בעבר כיו"ר הוועד הישראלי נגד הריסות בתים. פעלתי גם למען הבדואים בנגב ולמען ישראלים הזקוקים לדיור ציבורי... בנוסף לתפקידי כיו"ר תורת צדק, אני מתאם את פעילותנו נגד מכירת נשק ישראלי למיאנמר ולמשטרים עברייניים אחרים. המטרה שלי תמיד הייתה להפוך את הבית שלי – מדינתי – למקום טוב יותר, צודק יותר ומוסרי יותר, לטובת אזרחי ישראל, כל מי שחי באזור שלנו, ולמען העולם כולו.

שרה היא כיום עובדת סוציאלית המתמחה בזקנה. לאורך שנים רבות הייתה דמות מרכזית בקהילת כל הנשמה, ובמהלך עבודתה במוסד "מגן" למבוגרים עם צרכים מיוחדים, יצרה קשר ייחודי בין הקהילה לבין דיירי המוסד. שרה פעילה בתנועת נשים עושות שלום, ועל מעורבותה בתורת צדק היא כותבת: "אנשים רבים עוסקים בעשייה חשובה בתחומים מגוונים — אבל בעיניי הקהילה הבדואית מוזנחת, ואפילו בשמאל קל לעיתים לשכוח אותה. לכן אני שמחה להיות חלק מארגון שמנסה לתמוך בה ולמנוע את הריסת בתיה, גם כשמדובר במבנים פשוטים וצנועים."

יואב לימד פילוסופיה של החינוך במגוון אוניברסיטאות ומכללות שונות ברחבי הארץ. הוא ואשתו דליה פועלים שנים רבות בהתנדבות בליווי מגן עם חקלאים פלסטינים בדרכם לשדותיהם. יואב חבר הנהלה במכון אדם לחינוך לשלום, סובלנות ודו-קיום, וממייסדי רשת החינוך ההומניסטי הממלכתי. על הצטרפותו לתורת צדק הוא כותב: "את הרב אשרמן פגשתי כשהיה מנכ"ל 'רבנים למען זכויות האדם'. למרות שאני אתאיסט, הערכתי את מחויבותו העמוקה לעקרונות של צדק, הגינות והומניזם – ואת יכולותיו הארגוניות המרשימות. רציתי לקחת חלק בקידום הערכים האלה במסגרת תורת צדק."

מיכה הוא גנן מקצועי ותומך ותיק בדיור ציבורי ובזכויות עובדים. הוא פעל כמארגן זכויות עובדים, ומשמש כחבר בוועדת ההיגוי של קולקטיב הפעולה למען הדיור הציבורי, "המעברה", ש"תורת צדק" היא הארגון הפיסקלי התומך בו. בנוסף, הוא חבר מייסד ופעיל בארגון "יש גבול", הפועל למען סרבנות מצפונית ומלווה רועי צאן פלסטינים.

דניאל הוא חוקר בכיר לפיזיקה באוניברסיטת בן-גוריון. הוא היה פעיל לאורך השנים בוועדה לחופש מדעי בינלאומי וב"וועדת המדענים המודאגים". הוא השתתף בקבוצות דיאלוג בבית סחור ובשכם, וכן בפעילויות של "רבנים למען זכויות אדם" ו"תנועת עוז ושלום – נתיבות שלום" (התנועה האורתודוקסית לשלום). כיום הוא פעיל בתנועת הצדק החברתי "זזים". על הכרותו עם הרב אריק אשרמן הוא מספר: "כשפגשתי לראשונה את הרב אריק אשרמן, כבר הייתי פעיל ביוזמת דיאלוג ישראלית-פלסטינית ויוזמות שלום אחרות במשך כשנה. הוא הוביל פעילות מסוימת שלדעתי כללה טעויות בסיסיות.כנראה חש בחוסר שביעות רצוני – כי הוא פנה אליי וביקש ביקורת. להפתעתי, הוא הקשיב ברצינות לדבריי. עם הזמן ראיתי אותו מתפתח למנהיג ומתווך מרשים, אדם מסור לזכויות אדם, ליושרה ולכבוד הדדי בין כל הצדדים. אדם שלם ש’תוכו כברו’ — אומר את מה שהוא מתכוון, ומתכוון למה שהוא אומר. אני שמח וגאה לתמוך בעשייתו למען זכויות האדם."